<h1>חוקות הדיינים סימנים פ"ה—פ"ו</h1>
<h2>דף מד:</h2>
אלו הן הנשבעים בתורה או בנק"ח מתקנת חכמי המשנה ונוטלין, השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה והחנוני על פנקסו. השכיר נשבע ונוטל כיצד א"ל תן לי שכרי שיש לי בידך והוא אומר נתתי והשכיר אומר לא נטלתי הרי השכיר נשבע בתורה שלא נטל שכרו מבעל הבית והרי הוא נוטל כל שכרו ממנו, וזו התקנה היא מפני שבע"ה טרוד בפועליו הוא וסבור שכבר פרע ונתן לו שכרו ועדיין לא נתן ואפילו היה קטן (המוריש) [השכיר] נשבע ונוטל מן הקטן כדי שימצא מי שיעשה לו מלאכתו כמו שמפו' בפ' שבועת הדיינין [מ"ב ע"ב] בד"א בתבעה בזמנו דהיינו בזמן שבע"ה הוא חייב ליתן לו שכרו שהוא יום ולילה אבל (עם) [אם] עבר זמנו ולא תבעו בעל הבית נשבע שבועת היסת שכבר נתן לו שכרו ונפטר משום דחזקה הוא על בע"ה שאינו עובר משום בל תלין ועוד חזקה אחרת שאין השכיר משהה שכרו ומ"מ אם יש עדים שתבעו כל זמנו ה"ז נשבע ונוטל כל אותו היום של התביעה כיצד היה עושה עמו מלאכה ביום ב' עד הערב זמנו הוא כל ליל ג' וביום הג' אינו נשבע ונוטל ואם הביא עדים השכיר שהוא (התובע) [תבעו] כל יום ג' נשבע ונוטל אבל אם תבע מיום ד' ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כך מפורש בפ' המקבל בב"מ [קי"ג ע"א] ובפ' כל הנשבעין [מ"ה ע"ב] וכתב ר"מ ז"ל [פי"א מהל' שכירות ה"ו] שאם השכיר הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום ה' ה"ז נשבע ונוטל כל יום ה' מכאן ואילך אינו נשבע ונוטל אלא בע"ה נשבע שבועת היסת ונפטר, כתב ה"ר יונה ז"ל שאם השכיר הלך לב"ד בזמנו וא"ל ראו פ' אינו רוצה לתת שכרי והביא עדים ע"ז דשוב אינו צריך לתובעו כל זמנו אלא זה השכיר נשבע ונוטל בד"א בששכרו בעדים אבל שוכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך כך מפו' בפ' כל הנשבעין [שם].
